מה עושים כשילד מנסה לרמות במשחק?
החודש פתחתי קבוצת וואטס אפ לאמהות שרוצות להתייעץ ולשתף מניסיונן בנושא משחקים טיפוליים/ חינוכיים. הקבוצה גדלה בקצב נפלא. מידי יום ומצטרפות אליה אמהות ונשות מקצוע וחינוך רבות . הדיונים בה מרתקים ואנו נחשפות לדעות ונושאים מרתקים הקשורים לעולם הטיפול והחינוך. כל אחת מגיעה עם סל הרעיונות והאג'נדות שלה והשיח מאוד מפרה.
סיפרה לי לאחרונה חברה, כי היא שיחקה עם בנה בן ה-5 במשחק קלפים. היא שמה לב כי הבן שלה מנסה "לתחמן"/ " לרמות". עלתה לה התלבטות. מה עושים כשילד מרמה על מנת לנצח?
אני מאמינה שצריך לחנך והחלטתי לשתף את הדילמה בקבוצה. נוצר דיון מרתק שאשמח לשתף אתכם ברעיונות העיקריים שעלו להתמודדות עם הנושא.
המסקנה שעלתה באופן די גורף היא כי חשוב לה(ע)איר לילד כשהוא מנסה ל"רמות". זהו חלק מההליך החינוכי והילד לומד מכך את החוקים והגבולות. יש כמובן דרכים לעשות זאת באופן שיאפשר לו ללמוד ולהתפתח ולהמשיך ליהנות מהמשחק.
אחת המגיבות ציינה כי המשחק הוא כלי טיפולי ומשם אנחנו /הילדים משליכים לחיי היום יום שלהם .ולכן לא מומלץ לאפשר להם ל"רמות" . אותה מגיבה ציינה כי מנסיונה האישי היא משקפת את "חוסר ההגינות " גם תוך כדי הומור וחשוב שהילד יבין שיש מקום להפסד ולכישלון .ההמנעות מכישלון תגביר את התסכול ברבדים אחרים ... המגיבה ציינה כי היא תמיד מסבירה שכל ההצלחות הן תהליך של כמה ניסיונות כושלים להצליח.
מגיבה אחרת הציעה להעמיד את הילד על "טעותו" אבל לא להיכנס לויכוחים מיותרים. לדבריה, לפני המשחק הבא היא תבהיר שאם שוב יעשה כך "אני לא מעוניינת לשחק, כי גם אני רוצה להנות מהמשחק ואני לא נהנית לשחק כך"...
אחרת ציינה כי אם זה קורה בסמיכות והילד חוזר על המעשה היא תפסיק לשחק. למרות שלעיתים מפסידה להם בכוונה.... כדי לתת להם את תחושת הנצחון.
אחת ממשתתפות הקבוצה היא גננת שילוב, היא הציעה לחברות הקבוצה את הדרך בה היא מתמודדת עם הנושא. במשחק עם הילד, אמרה, אני משקפת לו את הצורך לרמות כדי לנצח.. ממש להגיד: ." אתה מרמה כי אתה רוצה לנצח" .. ומה ההרגשה של ניצחון מתוך רמאות...? האם זה באמת ניצחון?"
סיפרה לי לאחרונה חברה, כי היא שיחקה עם בנה בן ה-5 במשחק קלפים. היא שמה לב כי הבן שלה מנסה "לתחמן"/ " לרמות". עלתה לה התלבטות. מה עושים כשילד מרמה על מנת לנצח?
אני מאמינה שצריך לחנך והחלטתי לשתף את הדילמה בקבוצה. נוצר דיון מרתק שאשמח לשתף אתכם ברעיונות העיקריים שעלו להתמודדות עם הנושא.
המסקנה שעלתה באופן די גורף היא כי חשוב לה(ע)איר לילד כשהוא מנסה ל"רמות". זהו חלק מההליך החינוכי והילד לומד מכך את החוקים והגבולות. יש כמובן דרכים לעשות זאת באופן שיאפשר לו ללמוד ולהתפתח ולהמשיך ליהנות מהמשחק.
אחת המגיבות ציינה כי המשחק הוא כלי טיפולי ומשם אנחנו /הילדים משליכים לחיי היום יום שלהם .ולכן לא מומלץ לאפשר להם ל"רמות" . אותה מגיבה ציינה כי מנסיונה האישי היא משקפת את "חוסר ההגינות " גם תוך כדי הומור וחשוב שהילד יבין שיש מקום להפסד ולכישלון .ההמנעות מכישלון תגביר את התסכול ברבדים אחרים ... המגיבה ציינה כי היא תמיד מסבירה שכל ההצלחות הן תהליך של כמה ניסיונות כושלים להצליח.
מגיבה אחרת הציעה להעמיד את הילד על "טעותו" אבל לא להיכנס לויכוחים מיותרים. לדבריה, לפני המשחק הבא היא תבהיר שאם שוב יעשה כך "אני לא מעוניינת לשחק, כי גם אני רוצה להנות מהמשחק ואני לא נהנית לשחק כך"...
אחרת ציינה כי אם זה קורה בסמיכות והילד חוזר על המעשה היא תפסיק לשחק. למרות שלעיתים מפסידה להם בכוונה.... כדי לתת להם את תחושת הנצחון.
אחת ממשתתפות הקבוצה היא גננת שילוב, היא הציעה לחברות הקבוצה את הדרך בה היא מתמודדת עם הנושא. במשחק עם הילד, אמרה, אני משקפת לו את הצורך לרמות כדי לנצח.. ממש להגיד: ." אתה מרמה כי אתה רוצה לנצח" .. ומה ההרגשה של ניצחון מתוך רמאות...? האם זה באמת ניצחון?"
.jpeg)
נשות מקצוע נוספות המשתתפות בקבוצה כתבו כי שילד מרמה על מנת לנצח הוא משקף צורך מסוים שאותו צריך לברר ולהסביר בנעימות (תלוי בגיל הילד) שהעיקר הוא המשחק ולא הניצחון.
דגנית רותם וינגרד, מומחית תחום ASD מתי'א תל אביב, מרצה לכישוריים חברתיים ואוטיזם, ומנחת קבוצות חברתיות ואשר גם חברה בקבוצה ( וגם הייתה בצוות הפיתוח של אחד המשחקים שלנו "מה אני מרגיש") הצטרפה לדיון והוסיפה את תובנותיה בנושא: " חלק טבעי במשחק הוא הרצון לנצח בכל מחיר/ להצטיין/ להרגיש בעל ערך/ תהילה. ולכן "רמאות" גם אם לכאורה אינה כשרה בעינינו היא בעלת ערך התפתחותי וטבעי מאוד. הילד ה"מרמה" אינו חסר מוסר או ערכים. ובעיניה גם מניפולאציות מתוחכמות ו"לזייף את הענין" זהו כישור חברתי מאוד גבוה. לכן גם לגבי רמאות ניתן להתיחס בפרופורציות. וכמובן שההנאה היא החשובה. של כל המשתתפים ועיקרון הנדנדה פעם אתה ופעם אחר"
הדיון בנושא נוגע לכולנו. כל הילדים "מרמים" בצורה כלשהי במשחקים ( ביננו , גם אנחנו המבוגרים לפעמים "בקטנה", מזייפים), לעיתים בצחוק, לעיתים פחות. יש לכך סיבות. לא אכנס לכל התאוריה, שכן מחקרים רבים מקצועיים נכתבו בנושא. שיקפתי לכם דיון מרתק שאני בטוחה שכל אחד יכול לקחת ממנו משהו .
איך אתם מתנהלים בנושא?
אגב, מי שמעוניין/נת להצטרף לקבוצת הואטסאפ שלי מוזמן ללחוץ על הקישור.
ומילה לסיום:
החופש הגדול הגיע-ברוך הבא. זו הזדמנות נפלאה להכיר לילדים משחקי קופסה שונים ולאפשר להם להרים לרגע את העיניים מהמסכים ( לא רק לילדים הקטנים , אלא גם ילדי בתה"ס היסודי והמתבגרים הצעירים). אם רק תתנו להם אפשרות להחשף למשהו אחר תראו עד כמה שהם יהנו מכך. תמיד שמחה לייעץ.
חופשה נעימה!
מיכל לאופר 054-4584223 יוצרת משחקי נתת קבלת! חנות המפעל בקיבוץ דן.
דגנית רותם וינגרד, מומחית תחום ASD מתי'א תל אביב, מרצה לכישוריים חברתיים ואוטיזם, ומנחת קבוצות חברתיות ואשר גם חברה בקבוצה ( וגם הייתה בצוות הפיתוח של אחד המשחקים שלנו "מה אני מרגיש") הצטרפה לדיון והוסיפה את תובנותיה בנושא: " חלק טבעי במשחק הוא הרצון לנצח בכל מחיר/ להצטיין/ להרגיש בעל ערך/ תהילה. ולכן "רמאות" גם אם לכאורה אינה כשרה בעינינו היא בעלת ערך התפתחותי וטבעי מאוד. הילד ה"מרמה" אינו חסר מוסר או ערכים. ובעיניה גם מניפולאציות מתוחכמות ו"לזייף את הענין" זהו כישור חברתי מאוד גבוה. לכן גם לגבי רמאות ניתן להתיחס בפרופורציות. וכמובן שההנאה היא החשובה. של כל המשתתפים ועיקרון הנדנדה פעם אתה ופעם אחר"
הדיון בנושא נוגע לכולנו. כל הילדים "מרמים" בצורה כלשהי במשחקים ( ביננו , גם אנחנו המבוגרים לפעמים "בקטנה", מזייפים), לעיתים בצחוק, לעיתים פחות. יש לכך סיבות. לא אכנס לכל התאוריה, שכן מחקרים רבים מקצועיים נכתבו בנושא. שיקפתי לכם דיון מרתק שאני בטוחה שכל אחד יכול לקחת ממנו משהו .
איך אתם מתנהלים בנושא?
אגב, מי שמעוניין/נת להצטרף לקבוצת הואטסאפ שלי מוזמן ללחוץ על הקישור.
ומילה לסיום:
החופש הגדול הגיע-ברוך הבא. זו הזדמנות נפלאה להכיר לילדים משחקי קופסה שונים ולאפשר להם להרים לרגע את העיניים מהמסכים ( לא רק לילדים הקטנים , אלא גם ילדי בתה"ס היסודי והמתבגרים הצעירים). אם רק תתנו להם אפשרות להחשף למשהו אחר תראו עד כמה שהם יהנו מכך. תמיד שמחה לייעץ.
חופשה נעימה!
מיכל לאופר 054-4584223 יוצרת משחקי נתת קבלת! חנות המפעל בקיבוץ דן.
