מאחורי הקלעים בהפקת משחק חדש "אני אוהב... אני אוהבת..."
הפקת משחק חדש היא תמיד מרגשת.
כל משחק דורש חודשים של הכנות, מחשבות, פיילוטים, התיעצויות עם מומחים. וצוות שלם של הפקה מאחורי הקלעים.
הפעם אני רוצה לספר על צד אחד מתוך תהליך הפיתוח של משחקי הקופסא - המחשבה מאחורי האימג'ים ( הויזואליה) - התמונות/איורים במשחק.
בפיתוח המשחק "אני אוהב... אני אוהבת", המיועד לגילאי 3 ומעלה ומעודד לאהוב ולבטא אהבה התלבטנו לגבי החומרים הויזואלים של המשחק.
במשחקי קלפים רבים המיועדים לילדים נהוג למצוא איורים. כך גם אנחנו נהגנו במשחקים הראשונים שפיתחנו, אולם במשחקים האחרונים שיצרנו החלטנו לשנות כיוון - הרגשנו שאי אפשר לגדל ילדים רק על איורים משום שזו לא ההכנה הנכונה לחיים האמיתים.
לכן,גם במשחק הזה הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצים איורים אלא תמונות, כלומר צילומים.
בשיטוט שלנו ושל מעצבת המשחק באתרי תמונות (ישנם בנקים של תמונות מוכנות בכל נושא שבעולם, אשר ניתן לרכוש אותם), מצאנו אמנם תמונות של ילדים בנושאים של המשחק אך מי שמכיר אותנו יודע כי הרגש הוא בעל תפקיד חזק אצלנו... הרגשנו שהתמונות "זה לא זה", התמונות "מפונפנות" מדי, מושלמות מדי, הילדים והאנשים יפים מדי, מתוקתקים מדי - וזה לא החיים האמיתיים הסובבים אותנו... . מה באמת אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שילדים (וגם ההורים שמשחקים איתם) יתחברו, ירגישו, יזדהו, ירגישו שהמשחק הוא חלק מעולמם.
נפלה ההחלטה לצלם בעצמנו את הויזואליה של המשחק.
רצינו שהילדים המשחקים במשחק ירגישו שהמשחק הוא חלק מהעולם שלהם, ויפגשו דמויות שהן יכולים להתחבר אליהם. ילדים בגיל שלהם, בסביבה מוכרת להם ולשקף את החיים כמו שהם.
את יום הצילום ערכנו בקיבוץ דן. ילדים והוריהם, חברי קיבוץ הגיעו להשתתף ואפילו סבים וסבתות... אמיתיים! ולא דוגמנים.
רצינו גם לטשטש את ההבדלים המגדריים שבד"כ בולטים במשחקים כבר מגיל קטן. כל הסיטואציות שצילמנו מתאימות גם לבנים וגם לבנות. וביקשנו מהילדות שהצטלמו להגיע בבגדים שאינם ורודים מידי... ובמקום לצלם ילדה רוקדת לאחד הקלפים, צילמנו בן רוקד.
כשהצוות כולו על טהרת הנשים - מפתחת המשחק, הצלמת, המעצבת, השיווק - כולנו אמהות, אז אנחנו מרגישות ואוהבות.
יש למה לחכות!
ולאהוב....
אנחנו מזמינות אתכן להציץ קצת אל מאחורי הקלעים של יום הצילום הקסום שלנו:
כל משחק דורש חודשים של הכנות, מחשבות, פיילוטים, התיעצויות עם מומחים. וצוות שלם של הפקה מאחורי הקלעים.
הפעם אני רוצה לספר על צד אחד מתוך תהליך הפיתוח של משחקי הקופסא - המחשבה מאחורי האימג'ים ( הויזואליה) - התמונות/איורים במשחק.
בפיתוח המשחק "אני אוהב... אני אוהבת", המיועד לגילאי 3 ומעלה ומעודד לאהוב ולבטא אהבה התלבטנו לגבי החומרים הויזואלים של המשחק.
במשחקי קלפים רבים המיועדים לילדים נהוג למצוא איורים. כך גם אנחנו נהגנו במשחקים הראשונים שפיתחנו, אולם במשחקים האחרונים שיצרנו החלטנו לשנות כיוון - הרגשנו שאי אפשר לגדל ילדים רק על איורים משום שזו לא ההכנה הנכונה לחיים האמיתים.
לכן,גם במשחק הזה הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצים איורים אלא תמונות, כלומר צילומים.
בשיטוט שלנו ושל מעצבת המשחק באתרי תמונות (ישנם בנקים של תמונות מוכנות בכל נושא שבעולם, אשר ניתן לרכוש אותם), מצאנו אמנם תמונות של ילדים בנושאים של המשחק אך מי שמכיר אותנו יודע כי הרגש הוא בעל תפקיד חזק אצלנו... הרגשנו שהתמונות "זה לא זה", התמונות "מפונפנות" מדי, מושלמות מדי, הילדים והאנשים יפים מדי, מתוקתקים מדי - וזה לא החיים האמיתיים הסובבים אותנו... . מה באמת אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שילדים (וגם ההורים שמשחקים איתם) יתחברו, ירגישו, יזדהו, ירגישו שהמשחק הוא חלק מעולמם.
נפלה ההחלטה לצלם בעצמנו את הויזואליה של המשחק.
רצינו שהילדים המשחקים במשחק ירגישו שהמשחק הוא חלק מהעולם שלהם, ויפגשו דמויות שהן יכולים להתחבר אליהם. ילדים בגיל שלהם, בסביבה מוכרת להם ולשקף את החיים כמו שהם.
את יום הצילום ערכנו בקיבוץ דן. ילדים והוריהם, חברי קיבוץ הגיעו להשתתף ואפילו סבים וסבתות... אמיתיים! ולא דוגמנים.
רצינו גם לטשטש את ההבדלים המגדריים שבד"כ בולטים במשחקים כבר מגיל קטן. כל הסיטואציות שצילמנו מתאימות גם לבנים וגם לבנות. וביקשנו מהילדות שהצטלמו להגיע בבגדים שאינם ורודים מידי... ובמקום לצלם ילדה רוקדת לאחד הקלפים, צילמנו בן רוקד.
כשהצוות כולו על טהרת הנשים - מפתחת המשחק, הצלמת, המעצבת, השיווק - כולנו אמהות, אז אנחנו מרגישות ואוהבות.
יש למה לחכות!
ולאהוב....
אנחנו מזמינות אתכן להציץ קצת אל מאחורי הקלעים של יום הצילום הקסום שלנו:
