איך לעזור לילדים לא להיעלב בקלות – ועוד 4 דרכים מעשיות ופשוטות לחיזוק המוח החיובי בתקופת הילדות .

ידוע שאם מתחילים לחרוש תלמים של חשיבה חיובית מגיל צעיר, היא תלווה את האדם גם בחייו הבוגרים, ותיתן לו הכוחות והיכולות להתמודד עם כל מה שעתידו צופן לו.

כהורים, להעניק לילדינו מגיל צעיר כלים ודרכי מחשבה ופעולה של חשיבה חיובית, משול לצידה הטובה ביותר שנוכל לתת להם לדרכם בחיים אלה.

ילדים שמתרגלים חשיבה חיובית גדלים להיות בני נוער ומבוגרים החשים שיש להם ארסנל של כלים להתמודד עם חייהם, וביטחון עצמי כדי להשתמש בהם.

אז במיוחד בשבילכם דייקתי את החשיבה החיובית ל 5 תרגילים מעשיים שאפשר לעשות עם הילדים כדי שהמוח שלהם יתרגל לחשוב חיובי, והאופטימיות והשמחה תלווה אותם בחייהם הצעירים והבוגרים כאחד, מוכנים?:

נתחיל בזה שאין כמו דוגמה אישית. כשאבא ואמא לא לוקחים ללב כל מילה שנזרקת לעברם, גם הילדים לומדים לנהוג כמותם. ברור שאנחנו כבר לא ילדים, והמוח שלנו כבר חרוש תלמים של היעלבויות, אבל בכל גיל, ממש בכל גיל (האדם הכי מבוגר שאני יודעת שהגיע לסדנא של חשיבה חיובית היה בן 102…), אפשר להתחיל לחשוב חיובי. וכדאי. ממש:)

עם הילדים אנו משחקים את המצב. מכניסים מימד משחקי לסיטואציה מורכבת. כפעילות משותפת אנחנו מכינים יחד אתם דבר הנקרא "בועת הגנה" (עוד על בועת ההגנה בספרי רב המכר: "דגים לא אוהבים טופי – חשיבה חיובית לילדים" בסיפור: "מילים עם אף ארוך")

באמצעות בריסטולים וצבעים אנו מבקשים לילדים לצייר בועה שעוטפת אותם, לצבוע אותה בצבעים המתאימים להם והמרגישים להם נכונים לבועה. את הציור אנחנו תולים בחדר, במקום שיהיה לעיני הילד.

אנו מספרים לילדים שלכל אחד יש את בועת ההגנה שלו, וכשרוצים ומרגישים שצריך, אפשר להזמין אותה והיא עוטפת את הלב ואת כל הגוף ולא נותנת לאף מילה פוגעת או התנהגות פוגעת להיכנס פנימה, אבל היא יודעת לפנות מקום לכל המילים הנעימות שימלאו את הלב ויעשו הרגשה טובה טובה.
ואז יושבים ביחד ועוצמים את העיניים, וההורה מבקש מכולם לדמיין את הבועה שלהם, בצבעים שציירו, את השמחה והאהבה שעוטפות אותם. ומוסיף, שבכל פעם שיצמידו את האצבע המורה לאגודל, הבועה תעלה, כך מיד בלי שיצטרכו לומר דבר. ורק הם יראו אותה, ורק הם יידעו שהם מוגנים והמילים או ההתנהגות הלא נעימה של האחרים, בכלל לא יכולה להיכנס.

בבוקר בדרך לגן או לבית הספר, אפשר להכניס את הציור לתיק או להסתכל עליו ולהיזכר שהוא תמיד אתנו.
טיפ: גם אבא ואמא צריכים לזכור לקחת את בועת ההגנה איתם לעבודה.

איך ללמד ילדים להרגיש חזקים ויכולים?

החשיבה החיובית טוענת, כי כל השמחה, הכוחות, האהבה והביטחון מצויים בתוכנו גם כשאנחנו לא מרגישים אותם. הדבר דומה לשמש הקיימת תמיד בשמיים גם כשהעננים מכסים אותה או יורד הלילה. השמש לא מתאדה ופוסקת להתקיים, היא פשוט לא נראית ואי אפשר להתחבר אליה ולחוש את חומה. בחשיבה החיובית הלמידה היא להתחבר אל השמש (הכוחות והיכולות שלנו) גם כשהעננים מכסים את השמים ולא מרגישים או רואים את יופיה.

מבוגרים וילדים יכולים ללמוד להתחבר לכוחות שלהם ברגעי משבר ואתגר כאלה, באמצעות: אבן הקסמים. 
מה עושים? קודם כל מכינים עם הילד את הנרתיק עבור האבן. זו יכולה להיות שקית בד קטנה או קופסת גפרורים ריקה שמקשטים. לאחר שהנרתיק מוכן, הילד עוצם את עיניו ומתרכז בלב שלו, בשמחה שבו, בכוחות שלו, וזה לא קשה אחרי שעת פעילות משותפת שלו עם אמא או אבא.

לאחר מכן הוא מושיט ידו ומקבל מההורה את האבן המיוחדת שלו.

זו יכולה להיות אבן חלקה מהים, קריסטל או אבן זכוכית צבעונית שקנינו או מצאנו. את האבן הוא טומן בנרתיק שהכין, ושם בתיק. בכל פעם שירגיש שהעננים מכסים את השמש, הוא יוכל למשש את אבן הקסמים הסודית שלו ולהתחבר לכוחות וליכולות שלו דרכה.

גם כאן נקודת המוצא היא שהצחוק, הקלילות וההרגשה הטובה קיימים בתוכינו ואפשר לחוש אותם, גם כשרגשות אחרים משתלטים. לפעמים הילדים כועסים ואינם יודעים כיצד להשתחרר מהכעס ולחזור למשחק, חשוב לומר לילדים שלהרגיש עצוב זה בסדר גמור, ואם הם רוצים להיות לבד או עצובים, אימא ואבא מבינים. אבל אם מתחשק להם להרגיש יותר שמחים, אבא או אמא יכולים לעזור.
מה עושים? שואלים את הילד היכן יושב הכעס בגוף, ולאחר שהילד מצביע על המקום, אומרים לו: "מצוין, יש כאן ליד בדיוק "נקודת שחרור".

זה לא משנה איפה הכעס יושב לו – בחזה, בבטן, בראש. בכל מקום אפשר למצוא נקודות שחרור כמו הפופיק או בית השחי שאפשר לדגדג… ואז מסבירים, ברצינות גמורה עם הבנה והכלה גמורה של התסכול או הכעס שלו, שעכשיו אנחנו הולכים למשוך את הרגש החוצה דרך נקודת השחרור. ושזה דבר רציני מאוד אז שיישאר רציני ויעזור לנו…
כשאנחנו מושכים, 'במקרה' אנחנו גם מדגדגים את הילד. והוא צוחק. ואנחנו רציניים ואומרים: 'לא לצחוק! צריך להתרכז!', וכשהוא מתפתל מרוב צחוק, זה הזמן לסגור את נקודת השחרור כדי שלא ייכנסו מתחים וכעסים חדשים פנימה. מהר מהר סוגרים אותה, מחבקים ומרגישים טוב יותר.

הערה חשובה: אין ספק שחשוב שהילד ידע לווסת לבד את עולם הרגשות שלו. אבל עולמנו מורכב, והילדות מורכבת עוד יותר, ויש פעמים שנניח לילד להתמודד לבד עם רגשותיו, ויהיו פעמים שהוא ייגש אלינו לעזרה, ונשמח שנוכל לעזור לו ולתת לו את הביטחון החשוב שההורה שלו מאחוריו לעזרה תמיד.

הערה נוספת: שימו לב שנקודת שחרור היא פעולה מדבקת, ואם יש ילדים נוספים בסביבה, קרוב לוודאי שהם מיד יאמרו שגם הם כועסים וצריכים עזרה להשתחרר…

ילדים, וגם מבוגרים, רגילים פעמים רבות לרדת על עצמם, לזלזל בעצמם. למעשה אנחנו טובים יותר בלתת כבוד למבוגרים אחרים, מאשר לעצמנו. והילדים לומדים. ורואים זאת בשפה: "איזה אדיוט אני", "בחיים לא אצליח", "אני פשוט גרוע בזה"… וכדומה. חשוב להעביר לילד את המסר שהשפה הזו לא מטיבה אתו. שהיא מקליטה בתוך מוחו רשמים שליליים שלו מעצמו, שאם יחזרו מספיק פעמים, יהפכו לתלם חרוש שידרוש כמה סדנאות של חשיבה חיובית כדי לשחררו…

אבל זו לא שפה שמדברים עם ילדים…

בטל ומבוטל – זו כן השפה.

אני גדלתי בבית בו אמי הרצתה על חשיבה חיובית. ומאז שאני ילדה, בכל פעם שהבעתי חוסר אמון בעצמי, היא חזרה ואמרה לי: "שירלי, בטל ומבוטל". וכשאמרה זאת, סימנה עם ידה איקס גדול. המסר עבר. דרך הדיבור הזו לא מכבדת אותי. אני יכולה להיות בפחד אבל לרדת על עצמי או לזלזל בי אינו מקובל. המוח שלי שמע את המסר הזה. ולמד.

בכל פעם שהילד מזלזל בעצמו, לא אומר שהוא פוחד או מבקש עזרה, אלא מקלל או יורד על עצמו בצורה מכוערת, הרימו את ידכם וסמנו איקס גדול ואימרו "בטל ומבוטל". ואז בקשו ממנו גם לעשות זאת. עשו זאת יחד. רוב הפעמים הוא יצחק ואז יוכל להתחיל לדבר על הפחד שלו והקושי שלו במילים פחות פוגעניות לעצמו.

המוח החיובי הוא היכולת שלנו לראות טוב. לזהות טוב. ככל שנדע לזהות יותר טוב, כך נרגיש כי חיינו מעושרים בו. הוא לא ייעלם או ייבלע ברצף ההתרחשויות של יומנו. ישנן דרכים שונות לעודד לראות טוב, הפעם הדרך שבחרתי קשורה לנו כהורים: עידודונים.

עידודונים הם מילות עידוד קטנות שמפנות את תשומת הלב לחיובי במעשיו או בחוויותיו של הילד. הכוונה אינה לשלוף חצוצרות כל פעם שהילד שיחק יפה עם חבריו או פינה צלחת, הכוונה היא לתת לדיבור שלנו להיות שזור גם בעידודונים קטנים כאלה של "יופי" "עזרת מאוד", במיוחד משום שהדיבור שלנו ממילא שזור בהערות כלפיהם.

מחקרים מראים שוב ושוב כמה חשוב לעודד את הילדים, בשביל הילדים. אבל אני רוצה לשים דגש גם עלינו. כשאנחנו מעודדים את הילדים, אנחנו מחפשים משהו חיובי לומר להם. החיפוש החיובי הזה כשלעצמו מניע ומפעיל את המוח החיובי שלנו, ומחזק אותנו. כמו שאומרים – כולם מנצחים!

הערה לסיום: אני בטוחה שהבחנתם שהתרגילים כוללים גם את הראש, הדמיון, השפה והגוף. המטרה היא שכל היישות של הילד תשתתף בשינוי החשיבה והעמקת החשיבה החיובית. ברגע שכל הישות על כל רבדיה משתתפת, קל לילד הרבה יותר להפנים ולטעת בתוכו דרכי חשיבה שיהיו משמעותיות עבורו בכל צעד בכל שלב בחייו הצעירים והבוגרים.
לאתר של שירלי : www.shirly.co.il​.